אימפריית האור מתנהגת פחות כמו סיפור עמוק על קשר אנושי בתוך זמנים אפלים ויותר כמוצג לא מתאים של נושא אחד יותר מדי.
זוכה פרס האוסקר סם מנדס חוזר למסך הגדול כדי לתת לקהל הצצה להערכתו לסרטים, למוזיקה ולתרבות הפופ. האחרון של מנדס מצטלב את בריטניה של שנות השמונים, תקופה של מהפך פוליטי וגזעי גדול, עם החשיבות של קולנוע ומוזיקה כדי להראות כיצד שני העניינים שאינם קשורים אלה יכולים לקרב אנשים מקבוצות דמוגרפיה שונות. מנדס ביים וכתב את התסריט, שמככב זוכת פרס האוסקר אוליביה קולמן וכוכבת הפריצה מיכל וורד. בעוד שהתסריט מאפשר לשני המובילים להציג חלון ראווה של משחק, אימפריית האור מתנהג פחות כמו סיפור עמוק על קשר אנושי בתוך זמנים אפלים ויותר כמוצג לא מתאים של נושא אחד יותר מדי.
אוליביה קולמן מככבת בתפקיד הילארי, אישה בודדה בגיל העמידה עם עבר מסובך ובעיות נפשיות. הילארי מנהלת קולנוע עירוני חוף אנגלי, אמפייר, שם מצטרפת אליה קבוצה אקלקטית של עובדים שמתחברים דרך מוזיקה וסרטים. העולה החדש סטיבן (מייקל וורד) מצטרף לחבורה, משתוקק לברוח מהעיירה בה הוא מתמודד עם מיקרו-אגרסיות וגזענות יומיומיות. לאט אבל בטוח, הילרי וסטיבן מוצאים נחמה זה בזה, מפתחים תחושת שייכות באמצעות מערכת היחסים הלא סבירה, אך העדינה שלהם. ובקרוב, הם באים לחוות ולהבין את הכוח המרפא של קולנוע ומוזיקה - במיוחד כשיש עם מי לחלוק את זה.
דרך אימפריית האור , מנדס מנסה למזג טראומה וחמלה לכאלה עם קהילה וחשיבותה של תרבות הפופ. כנושאים מבודדים, הם בהחלט יכולים לעמוד בפני עצמם בתור יצירות משכנעות לעורר חיבור אנושי. אבל התסריט בקושי מגרד את פני המושגים הללו בדרכים משמעותיות. בעיות בריאות הנפש הכרוניות של הילארי רואות אותה כעת על ליתיום, מה שגורם לקהות התחושה שלה לעולם הסובב אותה. אפילו מערכת יחסים לא הולמת עם הבוס שלה (קולין פירת') - ניצול לרעה ברור של דינמיקה כוחנית - מותירה אותה חסרת תחושה מההתקדמות המינית הפוחתת. זה לא עובר עד שהעובד החדש, סטיבן, האדריכל הצעיר, השחור והחתיך השאפתן ניגש פנימה ומעורר בלי משים את הילארי לבעוט בתרופות, ומותיר אותה עם השראה ומוכנה לקחת על עצמה את החיים מחדש.
הילרי וסטיבן מעריכים בהדרגה את החברה של זה, מה שמוביל לרומן מתחיל שמרגיש קצת מביך למרות הכימיה בין שני המובילים. הצופים רואים את המשיכה וההסתמכות של הילארי על סטיבן, אבל הסרט אף פעם לא מסביר את ההדדיות. במבט לאחור, הם מתחברים בגלל טראומה, כשמנדס מפזר דוגמאות גלויות של גזענות שאינן מסתכמות בשום דבר כשהצופים (כולל הילארי) מסתכלים עליהם בתמיהה. ברגעים אלה, זה מקשה לקבוע מה בדיוק מפגיש את שני האנשים הלא סבירים הללו כאשר ההזדמנויות לפעול כשותפים בפומבי לעולם אינן פוגשות את אור היום.
כתוצאה מכמה מחוסר הנוחות הללו בתסריט, הסיפור של מנדס מרגיש כמו טיוטה ראשונה מוקדמת (ומכאיבה) עם יותר מדי רעיונות שנדחפו קדימה. מערכת היחסים של הילרי וסטיבן משתלבת בקהילה, שמתמזגת עם החשיבות של קולנוע ומוזיקה. אבל כל הדברים האלה מרגישים כמו עניינים בודדים, אם חשובים, שלעולם אינם מתלכדים לגמרי כדי ליצור סיפור הולם. כשהעלילה מרוכזת לכאורה סביב חיבור אנושי, הצופים יתקשו לקנות את האמינות שלה, במיוחד בנסיבות המוצגות בתכונה.
למרות הניסיון הכושל במקצת ליצור סיפור נוקב על כוחה של הקהילה בהתייחס הן לבריאות הנפש והן לנושאי גזע, אימפריית האור עדיין מכיל כמה אלמנטים בעלי ערך מנקודת מבטו של הצופה. מנדס מתאחד עם במאי הצילום זוכה פרס האוסקר, רוג'ר דיאקינס, בפעם החמישית בקריירה שלו. איפה שהתסריט לא מצליח למשוך את הקסם מנקודת מבט של סיפור, הצילום של דיאקינס לוכד אותו בקלות. בפרט, האולמות המפוארים, הזיכיון עומד מול השטיח האדום, ואפילו קו הרקיע של הגג, כולם יוצרים תובנות קסומות על זכרו של מנדס ואהבתו לתיאטרון. חוץ מזה, הסרט היה טוב יותר לו הרגעים האלה היו משולבים לכל אורכו במקום ניסיון של מרי להעניק להילרי מעט השראה עד סוף הסרט.
יש גם את המשחק המדהים שהצופים יכולים לצפות לו. בכל פעם שאוליביה קולמן מככבת, אפשר כמעט להבטיח הופעה יוצאת דופן, גם אם היא קיבלה מעט מאוד חומרים לעבוד איתו. עם הילארי, קולמן כובשת תוך שהיא מדגימה את המצבים הרגשיים השונים של דמותה. היא פשוט סנסציונית באופן שבו היא מנווטת את רכבת ההרים של הרגשות. מייקל וורד גם מספקת הופעה יוצאת דופן בתור סטיבן. אולי זה בגלל שהוא נאלץ להתמודד עם חוויות שליליות דומות כשזה מגיע לגזע או בגלל שהוא הצליח לשלב את הקלט שלו בדמות. כך או כך, ההופעות של שני השחקנים הראשיות הן חלק בלתי נפרד מהיתרונות של הסרט גם כאשר מרכיבים חשובים אחרים נוטים לקרטע.
זה בכלל לא מפתיע שהתסריט המקורי הראשון של מנדס (שכתב בעצמו) יכיל נושאים של סערה גזעית. ההשראה לפרויקט הזה הגיעה בשיאה של המגיפה כשהבמאי הרהר על העולם סביבו, כמו גם על זיכרונות מעברו, אחרי הכל. עם זאת, אף אחד מהנושאים של הסרט לא משתלב כראוי, גם כאשר אפשר לחשוד שסרט גדול יפרוץ דרך. למרות שיש רגעים מחממי לב, הם אף פעם לא מסתכמים בשום דבר מלבד לומר דברים ידועים היטב: בעיות בריאות הנפש דורשים חמלה וגזענות זה רע. וכשזה מגיע לרעיון שסרטים יכולים לעזור לאדם לברוח מהמציאות, זה בדיוק זה - רעיון. ב אימפריית האור , אפילו הקולנוע כתפאורה הוא מחשבה שלאחר מכן. למרבה הצער, גם הסרט הזה יגיע לאקרנים בבתי הקולנוע.
אימפריית האור לאקרנים בבתי הקולנוע ב-9 בדצמבר. הסרט הוא באורך 119 דקות ומדורג R עבור תוכן מיני, שפה וקצת אלימות.