The Sharknado האחרון של SYFY: It's About Time מסיים את הסדרה בתוספת לא קוהרנטית בשמחה לאחת הזכייניות המוזרות ביותר אי פעם.
עם טיפת ההנאה האירונית האחרונה שנלחצה זה מכבר מקליפתה החופשית אחרת, טוען SYFY כי שארקנאדו סדרה הגיעה לסיכום רחום עם השארקנאדו האחרון: הגיע הזמן . תמיד אחד שמצפה להטעות פעמיים, האינטרנט כבר שולף את ידיו הקולקטיביות האם הסדרה ארוכת הטווח הבלתי מוסברת הזו אודות או לא אירוע מטאורולוגי הרסני מלא בטורפי ים רעבים באמת קורא לזה יום. כפי שהראו המגמות האחרונות בטלוויזיה, שום דבר לא נגמר באמת, כך שהצופים יכולים כנראה לקחת את הכוונה מאחורי זה שארקנאדו הכותרת בערך ברצינות כמו כל דבר אחר שהזכיינית הזו העבירה מאז שנשטפה על החוף בשנת 2013.
שיר בסוף אחדות ריק ומורטי
לסדרה שתביעתה לתהילה ערבבה בין סיפורי סיפור לא קוהרנטיים להפליא לבין קמיע בגודל חטיף כמו ג'רי ספרינגר, מארק קובאן, גזר טופ, אן קולטר, דייוויד הסלהוף, אנתוני ויינר, פאביו ורבים אחרים, השארקנאדו האחרון מבהיר בצורה ברורה כמה מעט גז נותר בשני המכלים. הפרק האחרון מתחיל בכך שהסנפיר שפרד של איאן זיירינג רודף אחר דינוזאור חוטף ארנק בחומווה לפני שהוא מפוצץ את דרכו בזמן, לכאורה בחיפוש אחר נרטיב קוהרנטי.
עוד: סקירת נטייה: מאט גרונינג חוזר, אבל הקסם לא ממש שם
הטיול הפעם כולל את העידן המתעלם לעיתים קרובות כשניל דגראס טייסון היה מרלין ועזר להדוף חבורה של כרישי טורנדו נושמים אש בעת שרכב על פטרודקטיל מאולף. אמינותו של טיסון שאי אפשר להכחיש כאשף בצד, הקמעונאות הקצרה שלו נכנסה השארקנאדו האחרון הוא אולי גם הגדול ביותר בפרק הסופי הזה. אליו מצטרפים דריל האמונד כג'ורג 'וושינגטון (שנשמע בצורה חשודה כמו ביל קלינטון), סולן האחות המעוותת די סניידר כשריף מערבי ותיק ולסלי ג'ורדן ( וויל וגרייס, סיפור האימה האמריקאי: Coven) כמו בנג'מין פרנקלין. למעט דגראס טייסון, קמיע של טורי ספלינג והבעל האמיתי דין מקדרמוט הם היחידים שנועדו לכאורה לעורר את אותו הצחקוק כמו, למשל, ג'רי ספרינגר בפרק הראשון.
כמו בכל שאר הסרטים, השארקנאדו האחרון הוא פשוט אוסף של תמונות ורעשים המרוצפים יחד באופן רופף באופן שאיכשהו הופך אותם בקושי למתאימים לצפייה אירונית. יש את הניחוח הקלוש ביותר של סיפור שקשור לפין, אפריל (טארה ריד), נובה (קסנדרה סקרבו) ולפעמים יהודה פרידלנדר, כשהם נוסעים בזמן ומנסים לעצור את השארקנאדו הראשון ולהגדיר את העולם שוב אחריו בעקבות את אירועי חמשת הסרטים האחרונים. בנו של סנפיר, גיל (כריס אוון), גם הוא נוסע בזמן, מה שאמור להקשות על הגיבורים, אבל הסיבות לכך לא לגמרי ברורות. יש, לעומת זאת, ניסיון לקבוע כמה כללים למסע הזמן של הדמויות, אך מכיוון שההיגיון הפנימי של הסרט כל כך מחורבן ולא עקבי, אתה תוהה מיד מדוע בכלל הועלה.
אבל מטרת הצפייה שארקנאדו לא לראות סיפור טוב שמסופר היטב; זה בדיוק ההפך. זה גם גורם השארקנאדו האחרון הוכחת מבקר, או, באופן מוזר, דוגמה מבהיקה למה שכוונה להשיג. זה מאתגר באופן מוזר לשפוט משהו על כמה שזה גרוע, במיוחד כשכוונתו להיות כמעט בלתי ניתנת לצפייה. ברור שיש קהל לסרטים כמו שארקנאדו סדרה, כמו שיש קהל לדברים כמו החדר , סרט שהמשיך לתאר את כוחה של הצפייה האירונית - כלומר, לצפות במשהו נורא באופן אובייקטיבי, בתנאי שהוא חלק מחוויה גדולה ומשותפת יותר. החדר יש את ההצגות התיאטרליות שלו, ו שארקנאדו יש לו (או היה לו) טוויטר. אבל אפילו בעזרת קהל סוער והאשטגים ברשתות החברתיות, הם עדיין סיסמה לעבור.
מפתיע אם כן שמי שמגיע לסוף השארקנאדו האחרון ימצא שהסדרה מגיעה למסקנה די טופחת, כזו שמחזירה את כל הדמויות (כולל ג'ון הרד ז'ל) בהתחלה. אם סדרה כלשהי הייתה מתגרה בהמשכים נוספים, התחדשות או אתחול מחדש בפרק שמבטיח להיות האחרון, זה זה. עם זאת, ברגעים האחרונים שלה, השארקנאדו האחרון נראה שבאמת עומד בתוארו. אם זה עושה או לא נותר לראות. לעת עתה, בואו, בואו נגיר את זה כסיום האיחור לאחת הסדרות הלא קוהרנטיות העליזות ביותר אי פעם.
מתי העונה החדשה של כתום היא ההתחלה השחורה החדשה