קהל שמחפש סדרה של סרטים קצרים פרובוקטיביים המנתחים פינות ספציפיות של אמריקנה מרה-מתוקה לא צריך לחפש רחוק יותר Launchpad ב-Disney+ . ששת הסרטים הקצרים לוקחים כל אחד סיפורים ייחודיים עם נושא משותף של 'גילוי'. במקרה זה, תחושת הגילוי מועברת דרך נקודת המבט של ילד.
בואו נהיה טייגרים , בבימויה של סטפני אבל הורוביץ, עוקב אחר בייביסיטר ומחלקתה, נער צעיר שלא מבין שחברו מתמודד עם הצער הבלתי נסבל על מות אמה. אין דרך ברורה ונכונה להביע עצב, להתמודד עם אבל, אבל בואו נהיה טייגרים מראה שזה בסדר לא לדעת מה לעשות, ובמקביל מראה כיצד דברים כמו אחריות ואינטראקציה אישית יכולים לעשות הרבה כדי להחזיר אותנו מהסף, כביכול.
קָשׁוּר: ראיון עם מוקסי פנג: ה-Launchpad של דיסני
תוך כדי קידום שחרור של בואו נהיה טייגרים , סטפני אבל הורוביץ דיברה עם TVMaplehorst על עבודתה על הסרט, ועל הגישה שלה לספר סיפורים . אדם שומר על עצמו ש'טוב בלהקשיב, אבל לא טוב מאוד בשיתוף', עם זאת, הלב שלה מוצג בבירור ב בואו נהיה טייגרים , סיפור עדין, טרגי ומנצח על איך זה בסדר לא להיות בסדר.
בואו נהיה טייגרים זמין כעת בדיסני+.
שלום לך!
היי, נעים להכיר!
גם אתה, במיוחד מאז... זאת אומרת, בכל מקרה יהיה נחמד לפגוש אותך, אבל זה עוזר שראיתי אתמול את הסרט הקצר שלך.
הו טוב!
ו... ובכן, ראשית, תן לי קצת ציר זמן. מה היה הגרעין של זה, ומתי זה התחיל?
כשהתחלתי לכתוב את הסרט, זיידה שלי, שהיה סבא שלי, עמד להגיע לגיל 100. ההורים שלי עמדו להגיע לגיל 70, ואחיין שלי היה בן ארבע. חשבתי על העברת שרביט החיים, ושאני כבר לא הילד, ובעצם הייתי בייביסיטר בתחילת שנות ה-20 לחיי. שמרתי על הילד הקטן והנפלא הזה בן הארבע שהיה כל כך אוהב, אבל יום אחד הוא ניסה לירות בי למוות עם האקדח הקטן שלו, ואמרתי, 'אתה יודע מה זה אומר?' והוא אמר, 'לא'. ואמרתי, 'תראה, אם הייתי מת, לא הייתי זוכה לבוא לכאן יותר. לא הייתי רואה אותך יותר'. והוא היה ממש עצוב, כמוך, כפי שכולנו היינו מרגישים, אתה יודע? אז פשוט התחלתי לחשוב איך הטרגדיה הגדולה של החיים של כולם היא שאנחנו הולכים למות יום אחד, וכך גם כולם סביבנו, ונצטרך לעבור את העצב והאבל הזה, שוב ושוב. אז איך מדברים על זה בתרבות שלנו? איך אנחנו חולקים את זה באמת באופן אישי? ואיך מדברים על זה עם ילדים? בחיי שלי, אני מאוד מפחד לשתף דברים עצובים. אני ילד של מטפל ואני טוב בלהקשיב, אבל לא טוב בשיתוף. אז אני חושב שזה באמת סרט על לזכור שמעשה האומץ יוצר קהילה ומזכיר לך שאתה לא לבד, ומזכיר לאנשים אחרים שהם לא לבד בעצב ובזמנים הקשים שלהם.
אני חושב שכנראה יש דרכים שגויות להביע צער, אבל אני לא יודע אם יש דרך 'נכונה'.
זה כל כך נכון.
אני חושב שהולך לחשבון רגשי שאנחנו עומדים לראות... רק אם אני מדבר בשם עצמי, היה לי כל כך הרבה אובדן אישי ומקצועי בשנה האחרונה בערך, ואיבדתי את אבא שלי, והסרט הזה באמת דיבר לי ברמה הזו.
אני מצטער לשמוע את זה.
מתי עושה אם לאהוב אותך זה לא בסדר
במובנים מסוימים, אני מרגיש שלא עיבדתי את זה כמו שהייתי עושה בזמן אחר. אני חושב שהסרט הזה עושה את זה... נותן לי לדעת שזה בסדר לא לעשות דברים כמו שמצפים ממני לעשות. אני לא יודע, זה משהו שכזה עבר לך בראש כשכתבת את זה?
אני חושב, באופן אישי, אני לא יודע איך לשתף. אני כל כך מפחדת לשתף. אם זה מה שעובר על אנשים אחרים, שאולי אנחנו יכולים להיות גרועים בזה וזה בסדר, אני חושב שזה דבר יפה. ואני גם אגיד שבעצם, על הסט, בשבוע שבו צילמנו, התרחשו שלושה מקרי מוות... אחד מהם היה סבא שלי... לא מקרי מוות בתוך הסט, אלא מוות של אנשים שעבדו, החברים והמשפחה שלהם. זה היה סוג של דבר מדהים להיות שם ביחד, לעשות את הסרט הזה, לדבר על הדברים הקשים האלה ולחוות את זה ביחד. כדי להיות מסוגל לדבר על זה. שדש תבוא לקבוע יום אחד ותגיד, 'אמא שלי קצת עצובה היום כי חברה שלה מתה'. ואז עלינו למעלה וניהלנו שיחה על המוות. אני מקווה שדברים כאלה ייצאו מהסרט הזה ומאנשים שצופים בו. אני באמת מעריך שזה היה חשוב לך.
כן בהחלט. לשבריר שנייה תהיתי אם אתה סתם במאי נורא לא בטוח והרגע הרגת את כל האנשים האלה על הסט... אבל זה לא... (צוחק)
בכלל לא! נתתי לאנשים פרחים ודברים!
שאלה אחרונה, מהר מאוד. השגת הופעה כל כך אדירה מהשחקן הצעיר ההוא. השורה הוותיקה ביותר בספר היא, 'אל תעבוד עם ילדים!' מה דעתך בעניין?
עבודה עם ילדים! הם נפלאים! אני חושב שהסרט עוסק בכמה שמחה ילדים מביאים לחיינו, והם באמת יכולים להזכיר לך מה כיף בחיים. ואני חושב שחייבים לחוות את זה. זה מאוד כיף ללכת כל יום לעבודה ושילד קטן בן חמש רוצה לשחק! וממש לשחק מחבואים כשהוא עולה למעלה, ולשחק תג, וכל דבר. אהבתי את זה. הייתה לי את החוויה הכי מדהימה בעבודה עם דאש.