אנחנו צריכים לדבר על קווין משתמשת ברמזים חזותיים / קוליים מטרידים כדי להגביר את הנושא המטריד של הסרט. הנה הסיבה שזה כל כך מפחיד.
מדוע המותחן הפסיכולוגי של לין רמזי משנת 2011, אנחנו צריכים לדבר על קוין , כל כך מפחיד, גם בלי נוכחות של אלימות או סחרחורות? מבוסס על הרומן האנונימי של ליונל שיבר, אנחנו צריכים לדבר על קוין בוחן את מערכת היחסים הטעונה בין אווה (טילדה סווינטון) לבנה קווין (עזרא מילר), שבה התנהגותו הבעייתית של האחרונה מגיעה לשיאה בטבח איומים בבית הספר.
אנחנו צריכים לדבר על קוין צולל עמוק לנקודת מבטה של אווה, המוצגת בצורה של פלאשבקים ללא ניסוח או פרשנות סופית. זה עוזר ליצור הילה מטרידה כבר מההתחלה, מכיוון שהאופי המקאברי של הירי בבית הספר נקבע די בשלב מוקדם, יחד עם ההשתלטות החברתית האכזרית שאותה מתמודדת אווה בידי החברה. רמזי שוזר יחד לוחות זמנים חופפים בצורה תזזיתית, שבהם מאפשרים לקהל הצצות לאחיזתו המניפולטיבית של קווין על אווה, ולדרכים הדקות שבהן התנהגותו ניבאה את האסון המתקרב.
המשך לגלול כדי להמשיך לקרוא לחץ על הלחצן למטה כדי להתחיל מאמר זה בתצוגה מהירה.
תחושת האימה מתעוררת גם באמצעות מוטיבים חזותיים, במיוחד הבית בו מוכתמת הצבע שאווה חיה בו, המוצג כאבן בוחן נוכחת. לכודה בתוך רשת של אשמה, בושה וחרטה, אווה מבלה את ימיה בהרהורים על האירועים המובילים לירי בבית הספר תוך שהיא משפשפת את ידיה באובססיביות במעשה של עונש שהוטל על עצמה. הבית, יחד עם זיכרונותיה של אווה, הוא תזכורת מתמדת לפשע הנבזי של קווין, שרודף אותה ככתם בלתי-רחוץ ואדום-דם, המשרה אשמה-על-פי אסוציאציה. תחושת אי-נוחות זו נוצרת גם בעזרת צליל, החופף ונשפך זה לזה, עם שינויים פתאומיים בגוון המדגישים את האינסטינקטים הרצחניים של קווין, יחד עם יכולתו לתפעל את הסובבים אותו, כמו אביו, פרנקלין (ג'ון סי. . רילי).
את האופי המורכב והמטריד של אלימות הנוער בצד, אחת הסיבות המרכזיות לכך שהסרט מצליח להטריד את הקהל ניתן לייחס את הופעתו של עזרא מילר כקווין. משדר סוג של ביטחון מאני, קווין מנווט בין מערכות יחסים משפחתיות וחברתיות בקלות המניפולטיבית של מישהו עם נטיות סוציופתיות, היבט דומיננטי באישיותו שמוכר רק לאמו. למרות התנהגותו הרגועה והמנותקת, קווין מקנה זעם ראשוני נגד אמו, נגד החברה, המתבטא במעשים בלתי ניתנים לתיאור לאורך הסרט, כולל כאשר הוא גורם לאחותו הקטנה להתעוור בכוונה.
מלבד זאת, הדרך בה זירת הירי בבית הספר נורה נועד לעורר טרור, אם כי הוא נטול אלימות או גורמים. זה מושג בעזרת צליל מתקתק והמהמה נמוכה המצטברת בעוצמה קודחת, המדגימה פצצת זמן מתקתקת שעוברת בצורה של פשעו של קווין, וקול קורבנותיו המהדהדים בתוך גימנסיית בית הספר. בנוסף, הצילומים המסוגננים מאוד של קווין עם חץ וקשתו וההבהב התוסס של סירנות המשטרה מגבירים את ההילה המסררת של הסרט, מרוממים אנחנו צריכים לדבר על קוין לתחום האימה הקרבית.