הרפתקאותיו המצמררות של סברינה, ג'אז סינקלייר ולכלן ווטסון, מקדימים תצוגה מקדימה של העונה האחרונה של התוכנית ומשוחחים על מסעות הדמות שלהם.
כמו של נטפליקס הרפתקאותיה המצמררות של סברינה מסתיימת ב -31 בדצמבר עם העונה הרביעית שלה, אוהדים יכולים להסתכל אחורה ולהתפעל מהצמיחה של הגיבורה שלה. סברינה עברה ממחצית מוות המתאמצת להישאר עם חברותיה האנושיות למלכת הגיהינום, וכעת שני הצדדים בחייה התכנסו בקרב אחד כדי למנוע את סיום כל הדברים.
למרבה המזל, יש לה את החברים שלה לצידה - גם כשנדמה שהם פונים לכיוונים מנוגדים. ככל שהסדרה התמקדה במעלליה ובהרפתקאותיה של סברינה עצמה, ראנר רוברטו אגווייר-סאקאסה פנה מקום גם לסיפורי חבריה. רוז (ג'ז סינקלייר) מפתחת כוחות משלה שצריך לבחון, מסע הזהות העצמית של תיאו (לכלן ווטסון) דיבר עם אינספור בני נוער בבית, ושניהם זוכים לחוות רומנים משלהם.
באירוע עיתונאי שנערך לאחרונה שוחחו סינקלייר ווטסון עם Screen Rant וכמה נקודות אחרות על מה לצפות לרוז ותיאו בעונה האחרונה, על ההרגשה שנפרדת מהסדרה ועל מה שהפך את העונה לעוד יותר מהנה מבעבר.
בעונה 4, סברינה עברה לבסוף למפלצת של שבוע השבוע. איך זה היה לצלול אל מחנות אלדריץ '?
לחלן ווטסון: אני חושב שהיה כיף במיוחד שזה היה סוג של תחום האימה הקוסמי והקיומי הזה, כי המפלצות שלנו תמיד היו סוג של על; יותר מבעיה של עמימות מוסרית מאשר עסקה מסוג 'זה יאכל את הנשמה שלך'. אני חושב שזה היה ממש כיף לשחק איתו, הילדים האלה באמת קיבלו להתאים ולהבין את הדברים ואז להתמודד עם האלמנטים הפסיכולוגיים של האימה הקיומית.
ג'ז סינקלייר: אני חושב שהאהוב עלי היה 'הלא קרואים'. פשוט נהנינו מאוד מהפרק ההוא. אני לא זוכר מי היה הבמאי, אבל הוא היה כל כך נהדר. העבודה איתו הייתה כל כך תענוג, והוא באמת דאג. הוא לא היה נותן לך לעבור את הסצנה אלא אם כן באמת ממסמרים את הסצנה, וזה גרם לתחושה הזו להיות חלק ממשהו ולהיות בלהקת משחק ולרצות באמת לעשות עבודה נהדרת. וגם מועדון הפחד זכה להופיע בפרק ההוא. מבחינתי זה היה כנראה הטרור האהוב עלי על אלדריץ '.
לחלן ווטסון: אני חושב שהחושך היה ממש כיף. אני לא יודע אם באמת נצטרך לעשות הרבה עם החושך, אבל אני חושב שמבחינה ויזואלית זה יהיה ממש ממש מגניב. וקירנן הרג את זה. אז, אני אוהב את זה מאוד.
עכשיו, כשהכל מסתיים, מה היה החלק האהוב עליך ביותר על משחק הדמויות שלך?
ג'ז סינקלייר: אני אוהב שרוברטו הוא יצירתי כל כך חכם, אמיץ. כי זה היה כל כך תענוג שלא ידעתי מה לעזאזל הדמות שלי תיכנס עד שהיא תעבור את זה לגמרי. הוא כמו, 'אה, אתה מעודדת עכשיו.' אני כמו, 'נהדר!' 'אה, אתה מנגן בס עכשיו.' אני כמו, 'נהדר!' 'אה, אתה מכשפה עכשיו.' 'גדול!'
היכולת להתגלגל עם האגרופים - והוא זורק כל כך הרבה - היה ממש כיף. כי כשאתה עושה משהו כל כך הרבה זמן, יהיה קל להשתעמם או שאנן או כל דבר אחר. לדעת תמיד שמשהו חדש מגיע, או שמשהו מהנה מגיע, היה ממש תענוג.
לחלן ווטסון: עבור תיאו, זה היה ממש מגניב שהקשת של תיאו מהדהדת קצת מגיל ההתבגרות המוקדמת שלי, של להבין מי אני. זה היה ממש מגניב לטבול בזה ולהצליח להחזיק את ידו של תיאו, ולראות אותם באמת גם מסתובבים במלואם לאדם שהתממש לחלוטין ולמצוא את האושר הזה. כי אני חושב שכולם קצת חששו שחייו של תיאו יהיו ממש עצובים לזמן מה.
ג'ז סינקלייר: זה היה עצוב בהתחלה.
לחלן ווטסון: זה היה כל כך עצוב! להיות מסוגל לבוא במעגל ולהראות איזו שמחה מוזרה באמת היה משמעותי מאוד עבור העצמי הקטן שלי.
ג'אז סינקלייר: זה היה משמעותי להרבה אנשים.
לחלן ווטסון: וכנראה שזה היה אומר הרבה גם להרבה אנשים אחרים. וזה רק יתרון.
לאחר שנפתרה לולאת הזמן האפוקליפטית האחרונה, שניכם עומדים לבלות קצת יותר זמן עם האחרים המשמעותיים שלכם. אתה יכול לדבר קצת על הדינמיקה השונה שלך עם רובין והארווי?
ג'אז סינקלייר: ובכן, שנאנו את כל זה. שנאנו ללכת לעבודה ולקבל שכר בשביל להסתדר עם גברים יפים ומתוקים. זה היה פשוט נורא. זה היה עינוי.
לחלן ווטסון: היינו צריכים להתכרבל במשך 16 שעות ברציפות, ופשוט שנאתי את זה.
ג'אז סינקלייר: מצחקק וצוחק? אוף
לחלן ווטסון: לבנות זוגיות יפה? נורא. 1 מתוך 10 ניסיון.
ג'אז סינקלייר: אבל בכנות, זה היה ממש ממש מיוחד. אני אוהב שתיאו ורוז מקבלים רומנטיקה כל כך עסיסית. זה דבר כל כך קל עם דמויות שהם החברים של האדם הראשי להפוך את אהבתם למעטה או לא מעניינת או לא מפותחת.
תוכניות המדע הבדיוני הטובות ביותר באמזון פרייםאבל שאתה באמת מרגיש את שתי מערכות היחסים האלה בימים שונים בדרכים שונות, אני פשוט חושב שזה כל כך מיוחד. אנו חוקרים מתח ופגיעות ומיניות ופחד ואהבה ושמחה בשתי מערכות היחסים, אני חושב שזה בדיוק כזה פינוק שלדעתי המעריצים יאהבו במיוחד בחלק הרביעי.
לחלן ווטסון: כן, יצא לנו לראות את פירות עמלנו הרגשי.
ההיבט המוזיקלי של המופע באמת מגיע לידי ביטוי בחלק זה. איך ניגשים להיכנס למספרים המוזיקליים האלה?
לחלן ווטסון: אני חושב שאני וג'אז מאוד אוהבים מוסיקה, ורוס מגיע מרקע מוזיקלי כזה. אני חושב שעבורנו זה היה סוג של טבע שני; זה היה ממש כמו זמן משחק. פשוט נאלצנו ליהנות.
ג'אז סינקלייר: לשלושתנו יש ריבות. כבר שרנו יחד, ניגנו יחד, נתקענו יחד מההתחלה רק בשביל הכיף. אז כבר הייתה לנו קצת שפה מוזיקלית.
לחלן ווטסון: כן, זה היה ממש כיף. זה מרגיע גם חלק מתאטרון שזו הייתה הפעם היחידה שבאמת יצא לנו לחזור על משהו. כי לרוב אתה פשוט זוכה לקרוא את התסריט ואז אתה מופיע ביום. יש לך 10 דקות לחסום סצנה ואז אתה מצלם אותה למשך כמה שעות. וזה הכל.
אבל עם המספרים המוזיקליים, יצא לנו ללמוד כוריאוגרפיה ועשינו לחזור על ההיבטים המוזיקליים. עלינו להיכנס לדוכני ההקלטות ולהקליט את השירה, ואתה יכול לבצע אותה.
ג'ז סינקלייר: וכשאנחנו מבצעים את זה יש להם קהל. אז יש להם רקע שם, והם אמורים פשוט לאהוב את זה. מופיעים עבור אנשים שמשלמים להם כדי ליהנות? זה נפלא.
לחלן ווטסון: הוא חושב שכולנו נהנינו איתו מאוד. זה היה הצד של רובי של Glee שיצא.
מה היו הסיפורים המאתגרים ביותר להתמודד עבור שניכם כשחקנים העונה?
לחלן ווטסון: אני חושב, למרבה האירוניה, עם כל האימה והאימה הקיומית - החלקים הקשים ביותר היו האנושיים ביותר. החושך וכל הדברים הנוראיים והנוראים האלה שקורים, זה לא היה החלק הקשה. החלק הקשה היה סוג של נקלע לטלאי מחוספס עם החבר שלי. זה היה החלק הקשה באמת; לחפור באותם רגשות אנושיים באמת.
אפילו לחפור באהבה זה לפעמים קשה. קשה להיות פגיע. בעוד שכשאתה פשוט רובה ציד, נלחם בהוויה, זה הרבה יותר קל להסתתר מאחור וללכת לאיבוד; ואילו הדברים האינטימיים והפגיעים שכאלה, שם נכנסת העבודה האמיתית. אז היה לי כיף מאוד להיות מסוגלים לצלול מעט בחלק הזה.
ג'ז סינקלייר: פשוט נהניתי מאוד בריצה הזו. כשהייתי עיוור זה היה קשה. אבל להיות מכשפה רעה ולהיות מאוהב היה מדהים. פשוט אהבתי את זה. היה לי ממש כיף. אפילו הסצינות הרכות והפגיעות, אני חושבת כי כבר עשיתי כל כך הרבה סצנות עם רוס ... לסצינות האלה כבר הייתה כל כך הרבה נוכחות וכימיה שתמיד הרגיש לי כמו מגרש משחקים באותם רגעים. כן, אני חושב שפשוט נהנתי לרוץ את זה.
האם אתה מרוצה מאיך שהסיפור הסתיים, או שיש מקומות שהיית רוצה שהוא ילך בעונות הבאות?
הטלוויזיה החכמה של סמסונג לא תתחבר ל- wifi
ג'אז סינקלייר: אני פשוט חושב שעשינו כל כך הרבה. עשינו כל כך הרבה בכל כך הרבה טעמים שונים, כל דמות הייתה מעלה ומטה, ויש רגעים שבהם אתה קצת שונא אותם ואז רגעים שבהם הם האהובים עליך פתאום. אני רק חושב שבאמת, ממש ממש ספגנו את זה; ניצל את זה, לקח סיכונים ועשה כל כך הרבה. אמנם אשמח להמשיך לשחק בעולם הזה, רק בגלל שזה כל כך כיף, אני בהחלט מרגיש מרוצה מהיכן שהוא מתכסה ואיך הוא מסתכם, וכל הפרקים העסיסיים שאנחנו נותנים.
לחלן ווטסון: כן, אני חושב שהדמויות כנראה די מותשות. הם פשוט צריכים הפסקה. אנחנו רק צריכים ללמוד בקולג '; לך לקליפורניה ואולי לעשן גראס או משהו כזה. אני לא יודע. משהו שמחוץ לדברים נוראיים, נוראיים, המסיימים עולם.
אבל אני חושב שעבור השחקנים, אני חושב שיכולנו לנצל הרבה יותר זמן לחקור וללמוד ולאהוב אחד את השני. אני חושב שכשחקנים לא הספקנו הרבה סגר עד עכשיו - סגירה וירטואלית. אבל אני חושב שפרק הדמויות שלנו אולי מוכן להיות רגוע.
היו מפלצות שבאמת הפחידו אותך?
לחלן ווטסון: הדוד ג'סי לא היה מפלצת מבחינה טכנית. הוא היה דמות מאוד אוהדת, אבל בנאדם, הוא הפחיד ממני את הג'בים של הייבי.
ג'ז סינקלייר: גם זה היה מוקדם כשהיינו בדיוק כמו, 'לא, אנחנו נכנסים לכול הדברים העגומים והמגעילים.' ואנחנו עושים את זה לאורך כל הדרך, אבל זה היה כשהם היו כמו, 'לך!'
לחלן ווטסון: גם אתה מתרגל לזה. יש איזה דבר נורא ומוטרף בערמומי ואתה כמו, 'היי, מה קורה, איילין?' אבל אני חושב שדוד ג'סי, הוא פשוט ...
ג'ז סינקלייר: הם תמיד פשוט מפשלים אותו הכי גרוע. עם הרתיחות והעור המתקלף וגלגל העין. הוא הדמות היחידה שלא יכולתי להסתכל עליה כשהיה על הסט. הייתי כמו, 'אני יודע שאתה כל כך מקסים, ואני פשוט לא יכול להיות סביבך כרגע.'
לחלן ווטסון: ג'ייסון שגילם אותו היה בחור כל כך מקסים. הוא הכיר את אמא שלי, וכך תמיד נקיים צ'אטים מקסימים. ואז הוא פשוט יופיע עם חצי פנים חסרים וינסה לשאול אותי על עיר הולדתי, ואני אהיה כמו, 'ג'ייסון, אני לא יכול איתך. אני צריך לצרוח ולבכות עליך אחר כך. '
הרפתקאותיה המצמררות של סברינה עונה 4 אמורה לצאת ב- 31 בדצמבר 2020.